רועי סגל משרד עורכי דין
עורך דין     רשלנות רפואית

073-783-3321

צרו קשר

בקרמן אדם 14

ראשל"צ 7534206

רועי סגל משרד עורכי דין
עורך דין    רשלנות רפואית

מאמרים חדשים
אחריות נזיקית בתאונת עבודה בין המעביד ובין מזיק שאיננו המעביד

תאונת עבודה עבודות חשמל

בפגיעה מעוולה נזיקית וגם זכאות לגימלה מביטוח לאומי, קימת זכאות לקבלת 25% מסכום הפיצויים מאת המזיק.

אחריות נזיקית בתאונת עבודה בין המעביד ובין מזיק שאיננו המעביד
אחריות נזיקית בתאונת עבודה בין המעביד ובין מזיק שאיננו המעביד

 

זכות הניזוק לקבל מהמזיק 25% מסכום הפיצויים – אי-תחולתו של כלל זה על מזיק שהוא המעביד – הדין כאשר האחריות הנזיקית נחלקת בין המעביד ובין מזיק שאיננו המעביד – האם זכאי הניזוק ל-25% מהסכום הכולל – או רק ל25%- מחלקו באחריות של המזיק שאיננו המעביד.

לפי סעיפים 328 ו-330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק), מי שנפגע מעוולה נזיקית וזכאי בגין אותו מקרה גם לגימלה מאת המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), זכאי לקבל מאת המזיק 25% מסכום הפיצויים שהוא חייב בהם, והמל"ל זכאי לשיפוי מאת המזיק על היתרה. אולם כלל זה אינו חל על מזיק שהוא המעביד.

הערעור סב על נסיבות שבהן נחלקת האחריות הנזיקית בתאונת עבודה בין המעביד של הניזוק ובין מזיק אחר שאיננו המעביד. השאלה העיקרית העומדת לדיון היא אם הניזוק זכאי לתשלום מאת המזיק שאיננו המעביד בסך 25% מסכום הפיצויים הכולל, או רק ל-25% מסכום הפיצויים כפי חלקו של אותו מזיק.

בית-המשפט העליון פסק:

(1)   בנסיבות שבהן קמה לניזוק בתאונת עבודה זכות לגימלה מן המל"ל ולפיצויים מן המעביד ומ"צד שלישי", הרי לפי סעיף 330 לחוק, אין הניזוק זכאי אלא ל-25% מן הפיצויים המגיעים למל"ל מן "הצד השלישי". על-פי סעיף 331 לחוק, זכאי המל"ל לתבוע מן "הצד השלישי" השתתפות רק כפי חלקו של "הצד השלישי" באחריות. קריאת סעיפים 330 ו-331 יחד מעלה אפוא, שאף הניזוק זכאי לקבל מ"הצד השלישי" רק 25% מחלקו של "הצד השלישי" באחריות (198ו – ז).

(2)   במקרה דנן נחלקה האחריות כך ש-1/3 ממנה יוחס למעביד, 1/3 לצד השלישי ו-1/3 יוחס כאשם תורם של המערער. המערער זכאי אפוא ל-25% מ-1/3 – חלקו של הצד השלישי בלבד – דהיינו ל-8.33% מסכום הפיצויים המלא (199א).

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן

  1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' קמא), שבו חויבו הנתבעים-המשיבים בפיצויים בגין אחריותם בנזיקין כלפי התובע-המערער (להלן – הניזוק) שנפגע בתאונת עבודה. האחריות חולקה כך שעל המשיבים 1-2 (להלן – המזמין) הוטלה אחריות בשיעור של 1/3, על המשיבים 3-4 (להלן – המעביד) הוטלה אחריות בשיעור של 1/3, ועל הניזוק הוטל אשם תורם בשיעור של 1/3. הערעורים סבים הן על שאלת האחריות וחלוקתה והן על שאלת גובה הנזק.
  2. מדובר בתאונה שאירעה לניזוק, חשמלאי, שעבד מטעם המעביד, לפי הזמנת המזמין, במבנה גנרטור שבוצעו בו עבודות חשמל. במהלך ניסיונו של הניזוק להוציא סכין יפנית שהייתה מונחת בתוך ארון לוח חשמל נגעה הסכין בחיבורים של הפאזות בלוח, דבר שגרם להתלקחות ולפיצוץ שגרמו לפגיעתו.
  3. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), והניזוק קיבל תגמולים מן המל"ל. בית-המשפט קבע, כי "בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף זה [סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשל"ב-1995 – ט' ש' כ'], ובמקרה שבו התוצאה הסופית אליה הגיע בית-המשפט הינה כי נזקיו של התובע נכללים בתגמולים המשולמים לו על-ידי המוסד לביטוח לאומי וכי בידי התובע נותר סכום שהינו פחות מ-25% מסך נזקיו, לפי תביעה זו, הרי שלפי הסעיף האמור יהא התובע זכאי ל-25% מסכום הפיצויים מהנתבעים. נראה כי כך הוא המקרה שבפני". בית-המשפט קבע את הפיצויים לפי ראשי נזק שונים ולפי תחשיבים שערך במסגרתם.
  4. בית-המשפט המחוזי קבע כי שלושת הגורמים המעורבים אחראים לתאונה. המזמין אחראי הן כבעל המקרקעין, הן כבעל הגנרטור והן כמי שפיקח על העבודה באמצעות מהנדס חשמל – הוא המשיב 2. המעביד אחראי, באשר לא מילא את חובתו כמעביד כלפי העובד, להגן עליו מפני סיכונים שהוא ידע, או היה צריך לדעת, על קיומם. הניזוק אחראי, משום שהוא ואביו היו בעלי החברה המעבידה, והניזוק היה נציג החברה באתר ושימש כאחראי בפועל על ביצוע העבודה.
  1. הטענות בערעורים הן רבות ומתייחסות לקביעות שונות של בית-המשפט המחוזי, חלקן עובדתיות וחלקן משפטיות. לא אתייחס לכל הטענות שהועלו. אלה שלא תידונה בהמשך אינן מצדיקות – בעיניי – התערבות בקביעותיה ובמסקנותיה של הערכאה הראשונה.

מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי עולה כי הניזוק נושא באשם עצמי בשיעור של 1/3 מן הנזק, ואשר לאחריות המשיבים, קבע בית-המשפט כי כל אחד מהם אחראי ל-1/3 מן הנזק. אשר לאחריות, אף אנו סבורים – כפי שסבר בית-המשפט המחוזי – כי שלושת הגורמים המעורבים – המעביד, המזמין והניזוק – שותפים לאחריות לתאונה, באשר כל אחד מהם תרם תרומה משמעותית לתאונה ולתוצאותיה. כמו כן אין אנו מוצאים להתערב בחלוקת האחריות בין הגורמים המעורבים בכפוף לכך שאנו מוצאים להעמיד דברים על מכונם. במה דברים אמורים?

ניתן להבין את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי כקובע כי הניזוק זכאי לקבל פיצוי מן המשיבים – המזמין והמעביד – ביחד ולחוד 2/3 מן הנזק (סעיף 83 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), וכי החלוקה הפנימית בין המזמין למעביד היא שווה בשווה. על-כל-פנים, גם אם לא כך יש לפרש את קביעת הערכאה הראשונה, קובעים אנו כי על-פי הדין וההלכה הפסוקה שיצאה מלפני בית-משפט זה, אחראים המעוולים כלפי הניזוק ביחד ולחוד על מלוא הנזק לאחר ניכוי רשלנותו התורמת של הניזוק, ובלבד שלא יגבה משניהם פעמיים. במערכת היחסים הפנימית בין המעוולים יחד נקבע שיפוי ביניהם על-ידי בית-המשפט משיקולים היפים למערכת יחסים זו (סעיף 84 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]).

  1. קודם שאדון בשאלת זכאותו של הניזוק ל-25% מסך הפיצויים אם אלה "ייבלעו" על-ידי גימלאות המל"ל, ראוי לתקן את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי באותם ראשי נזק שבהם טענות המערער והמערערים שכנגד מתקבלות.

אשר לגובה הנזק, בית-המשפט המחוזי פסק פיצויים לפי נכות רפואית משוקללת של 67% ונכות תפקודית של 40%. את אובדן ההשתכרות בעבר חישב בית-המשפט לפי הפסד של 50% ובעתיד לפי הפסד של 40%. אשר לפיצוי בגין אובדן פנסיה, קבע בית-המשפט המחוזי כי הניזוק לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש הן לגבי הפרשות בעבר והן לגבי הפרשות עתידיות לקרן הפנסיה. אין אנו מוצאים להתערב בקביעות אלה, שחלק מהן תוקף המערער, חלק אחר תוקפים המערערים שכנגד וחלק מותקף על-ידי שני הצדדים, מי להגדלת הסכומים ומי להקטנתם. אשר לקיצבה המיוחדת, שנטען על-ידי המערערים שכנגד כי יש לנכותה מן הפיצויים, אין לטענה זו תשתית עובדתית. המערערים שכנגד לא המציאו לבית-משפט זה תיק מוצגים ולא הצביעו על ראיה שניתן להסיק ממנה כי יש מקום לניכוי כזה.

הקביעות שבהן אנו מוצאים להתערב:

(א)    תחשיב אובדן ההשתכרות נעשה על-ידי בית-המשפט על-פי שכר נטו. החישוב היה אמור להיערך על-פי שכר ברוטו, שכן אין מדובר בתאונת דרכים אלא בתאונת עבודה.

(ב)     בית-המשפט שיערך את השכר לפי 80% מן המדד. אם כי אין להוציא מכלל אפשרות עריכת שערוך לפי שיעור מופחת של תוספת יוקר במקרים המתאימים (ע"א 110/80 גבאי נ' וליס [1] וכן ע"א 524/86 לוי נ' חקשוריאן [2]), מקובל בפסיקה לשערך את הפיצויים בגין אובדן השתכרות על בסיס שכר צמוד למדד באופן מלא (ד' קציר פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך [5], בעמ' 564 והאסמכתאות הנזכרות שם). בענייננו לא הובאו נתונים שלפיהם יש לערוך במקרה זה שערוך בשיעור של 80%, ובית-המשפט לא הבהיר מדוע שיערך כך. אנו סבורים כי יש לשערך את הסכומים בהצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן.

(ג)     עזרת הזולת בעבר נפסקה על בסיס של 20 ש"ח לשעה לתקופה ראשונה על בסיס 15 שעות שבועיות ולתקופה שנייה על בסיס 10 שעות שבועיות. בכך אין אנו מוצאים להתערב. לא נפסק פיצוי כלשהו לעתיד. אנו סבורים כי הנכות הרפואית והנכות התפקודית של הניזוק מצדיקות פסיקה גלובלית בעבור עזרת הזולת בעתיד, ואנו פוסקים בראש נזק זה 100,000 ש"ח.

לאור האמור יש לשנות את סכום הפיצויים המגיעים לניזוק ולהוסיף את המגיע לאור השינויים שנקבעו בסעיף 6 (א), (ב) ו-(ג) לפסק-דין זה. הצדדים יערכו את החישוב תוך 30 יום. אם לא יגיעו להסכמה, תימסר עריכת החישוב לאקטואר מוסכם, ואם לא תהיה הסכמה ביניהם, יובא העניין לבית-המשפט המחוזי על-מנת שימנה אקטואר שיערוך את החישוב.

  1. אם כתוצאה מהחישוב המתוקן "ייבלעו" הפיצויים על-ידי גימלאות המל"ל בשיעור העולה על 75% מסך הפיצויים, יהיה הניזוק זכאי לקבל עד 25% מסך הפיצויים. זכאותו של הניזוק היא אך ורק כלפי "צד שלישי" שאינו המעביד.

הניזוק טען בפנינו כי היות ש"הצד השלישי" (המזמין) והמעביד חייבים כלפיו יחד ולחוד, הרי שזכאותו כלפי "הצד השלישי" היא ל-25% ממלוא סכום הפיצויים המגיעים לו. לעומתו, טען המזמין, כי הוא חייב כלפי הניזוק 25% מהפיצויים המגיעים ממנו כפי חלקו באחריות. אין בידינו לקבל את טענת הניזוק, והדין הוא עם המזמין. במה דברים אמורים?

סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] קובע כי המל"ל זכאי לתבוע ממזיק – "צד שלישי" – פיצוי על גימלאות ששילם המל"ל לניזוק. סעיף 82(ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי אין המל"ל זכאי לשיפוי מן המעביד, בין כאשר המעביד אחראי לנזק שנגרם לניזוק באופן מלא ובין כאשר הוא אחראי באופן חלקי, יחד ולחוד, עם מעוול אחר. בדצמבר 1962 ניתן פסק-דין על-ידי בית-משפט זה בד"נ 21/61 קמר נ' שריקי [3], ובו התייחס בית-המשפט להוראות סעיפים אלה (אז, סעיף 70(א) לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1983 וסעיף 62(3) לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944). בית-משפט זה קבע כי כאשר "צד שלישי" ומעביד מעוולים יחד ולחוד, זכאי המל"ל לתבוע מ"הצד השלישי" את מלוא הגימלה ששילם ושעתיד לשלם לניזוק, בלי להתחשב בכך שהמעביד נמצא אחראי לנזק יחד עם "הצד השלישי". יתרה מזאת, ל"הצד השלישי" הייתה זכות לחזור על המעביד כפי שיעור חלקו של המעביד באחריות (וראו גם ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף [6], בעמ' 1176-1178). בעקבות פסיקה זו תוקן בשנת 1965 חוק הביטוח הלאומי (חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 11), תשכ"ה-1965). לפי תיקון זה – הכלול כיום בסעיף 331 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] – כאשר קמה לניזוק בתאונת עבודה זכות לגימלה מן המל"ל ולפיצויים מן המעביד ומ"צד שלישי", אין "הצד השלישי" זכאי לתבוע מן המעביד השתתפות בפיצויים ש"הצד השלישי" חייב למל"ל לפי סעיף 328(א) בגין גימלה שהמל"ל שילם או עתיד לשלם לניזוק. במקרה כזה יוקטן סכום הפיצויים ש"הצד השלישי" חב למל"ל, כפי חלקו של המעביד באחריות לנזק (קציר בספרו הנ"ל [6], בעמ' 1178-1179). קריאת סעיף 331 וסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] מעלה כי הניזוק זכאי לקבל מן "הצד השלישי" רק 25% מחלקו היחסי של "הצד השלישי" באחריות לנזק. הכיצד? על-פי סעיף 330, אין הניזוק זכאי אלא ל-25% מן הפיצויים המגיעים למל"ל מן "הצד השלישי". על-פי סעיף 331, זכאי המל"ל לתבוע מן "הצד השלישי" השתתפות רק כפי חלקו של "הצד השלישי" באחריות. מכאן, שאף הניזוק זכאי לקבל מ"הצד השלישי" רק 25% מחלקו של "הצד השלישי" באחריות (לניתוח מקיף של השאלה והכרעה בה ראו ע"א 497/80 "חרות" בע"מ נ' אליאנס מפעלי צמיגים וגומי בע"מ [4]. ראו גם: א' ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים [7], בעמ' 728 סמוך להערה 41; קציר בספרו הנ"ל [6], בעמ' 1180-1181).

  1. מן הכלל אל הפרט: בענייננו זכאי הניזוק ל-25% מ-50% מ-2/3. במילים אחרות, הניזוק נושא ב-1/3 (33.33%) מנזקו כאשם תורם וזכאי לפיצוי מן המזמין ומן המעביד יחד ולחוד בשיעור של 2/3 (66.67%). ביחסים בינם לבין עצמם, אחראי כל אחד משניים אלה למחצית מ-2/3, דהיינו מחצית מ-66.67%, שהיא 33.33%. הניזוק זכאי ל-25% מ-33.33% (חלקו של המזמין בלבד), שהם 8.33% מסכום הפיצויים המלא.
  2. אשר-על-כן אני מציעה לקבל באופן חלקי את הערעור ואת הערעור שכנגד, לתקן את פסיקת הפיצויים שנפסקו על-ידי בית-משפט קמא כאמור בסעיפים 6 (א), (ב) ו-(ג) לפסק-דין זה ולערוך חישוב לפי פסק-הדין המתוקן כמפורט בסעיף 6 לפסק-דין זה. לאחר עריכת החישוב, אם הפיצויים "ייבלעו" על-ידי גימלאות המל"ל באופן מלא או חלקי, יקבל הניזוק עד 25% מחלקו של המזמין (33.33%), שהם 8.33% ממלוא הפיצויים.

המשיבים 1-2 (המזמין) ישלמו למערער (הניזוק) הוצאות בשיעור 20% מהסכום שיגיע לו.

משרד עורכי דין רועי סגל מתמחה במימוש זכויות רפואיות מאגד ידע רב והצלחות מוכחות בהשגת זכויות משפטיות עבור לקוחותיהם בתחום נזקי הגוף בדגש על רשלנות רפואית, תאונות עבודהתאונות דרכים, תביעות נגד המוסד לביטוח לאומי, תאונות תלמידים, תביעות משרד הביטחון, תביעות חב' הביטוח ועוד.

משרדינו מיצג תובעים בלבד ומעמיד לרשותם תשתית איכותית של מומחים בתחום הרפואה מהשורה הראשונה, יחס מקצועי וליווי אישי תוך חתירה בלתי מתפשרת לקבל פיצויים מרביים ללקוח. לרבות ייצוג בפני הוועדות הרפואיות ובתי הדין לעבודה.

לחישוב מיידי של גובה הפיצוי שמגיע לך, או ליעוץ אישי מעו"ד רועי סגל.

טלפון: 073-783-3321      דוא"ל: roysegal.adv@gmail.com

תגיות תוכן

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן